מָשָׁל עַל בֵּן הֶעָשִׁיר בַּמַּרְתֵּף
כתבי בעל הסולם, חלק 'אגרות', אגרת כ"ה, עמ' 715
לְעָשִׁיר גָדוֹל
הָיָה בֵּן יָחִיד
רַךְ בַּשָׁנִים.
–
וַיְהִי הַיוֹם
וְהֶעָשִׁיר נֶאֱלַץ הָיָה
לִנְסוֹעַ לְמֶרְחַקִּים
לִתְקוּפָה שֶׁל שָׁנִים רַבּוֹת.
.
וְיָרֵא הֶעָשִׁיר
שֶׁמָּא בְּנוֹ
יְפַזֵּר אֶת רְכוּשׁוֹ
בְּעִנְיָין רַע.
–
עַל כֵּן הִתְחַכֵּם,
וְהֶחְלִיף אֶת רְכוּשׁוֹ
בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת
וּמַרְגָלִיוֹת וּבְזָהָב.
–
.
וְכֵן בָּנָה מַרְתֵּף גָדוֹל
עָמוֹק בָּאֲדָמָה,
וְהִטְמִין בּוֹ אֶת כּל הַזְהָבִים
וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְהַמַּרְגָלִיוֹת,
וְגַם אֶת בְּנוֹ הִכְנִיס שָׁם.
–
וַיִּקְרָא לַעֲבָדָיו הַנֶּאֱמָנִים לוֹ,
וּפָקַד עֲלֵיהֶם שֶׁיִשְׁמְרוּ אֶת בְּנוֹ
שֶׁלא יֵצֵא מִן הַמַּרְתֵּף,
עַד מְלואת לוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה.
–
וּבְכל יוֹם יוֹרִידוּ לוֹ
מִכּל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה,
אַך בְּשׁוּם אוֹפֶן
שֶׁלּא יוֹרִידוּ לוֹ
אֵשׁ וְנֵרוֹת.
.
–
וְשֶׁיִבְדְּקוּ אֶת הַקִּירוֹת
מִכל סֶדֶק
שֶׁלּא יִפְּלוּ שָׁם
קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.
–
וּלְמַעַן בְּרִיאוּתוֹ
יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִן הַמַּרְתֵּף בְּכל יוֹם
לְמֶשֶׁךְ שָׁעָה אַחַת
וִיטַיְילוּ אִיתוֹ בְּחוּצוֹת הָעִיר,
אֲבָל בִּשְׁמִירָה מְעוּלָה
שֶׁלּא יִבְרַח,
–
וּכְשֶׁיִּמְלְאוּ לוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה,
אָז תִּתְּנוּ לוֹ נֵרוֹת
וְתִפְתְּחוּ לוֹ חַלּוֹן
וְתָנִיחוּ לוֹ לָצֵאת.
–
מוּבָן שֶׁצַּעֲרוֹ שֶׁל הַבֵּן
הָיָה עַד אֵין קֵץ,
וּמִכּל שֶׁכֵּן בְּעֵת שֶׁטִיֵיל בַּחוּץ,
וְרָאָה שֶׁכל הַנְּעָרִים
אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים בַּחוּצוֹת,
בְּלִי שְׁמִירָה וּבְלִי זְמַן קָצוּב,
–
.
וְהוּא נָתוּן בְּבֵית כֶּלֶא,
וְרִגְעֵי אוֹרָה סְפוּרִים לוֹ,
–
וְאִם הָיָה מְנַסֶּה לִבְרוֹחַ
מַכִּים אוֹתוֹ בְּלִי חֶמְלָה.
..
וְיוֹתֵר הוּא נִדְאַב וְנִדְכָּא
בְּשׁומְעוֹ שֶׁאָבִיו בְּעַצְמוֹ
הֵסֵב לוֹ כּל הַיָּגוֹן הַזֶּה,
כִּי הֵמָּה עַבְדֵי אָבִיו
עוֹשִׂים פְּקוּדַת אָבִיו.
–
כַּמוּבָן שֶׁחוֹשֵׁב,
שֶׁאָבִיו הוּא הָאַכְזָר הַגָּדוֹל
מִכּל הָאַכְזָרִים הַקַּדְמוֹנִים,
כִּי מִי שָׁמַע כָּזאת.
..
בַּיּוֹם שֶׁמָּלְאוּ לו עֶשְׂרִים שָׁנָה,
שִׁלְשְׁלוּ הָעֲבָדִים אֵלָיו
נֵר אֶחָד כְּמִצְוַת אָבִיו,
–
לָקַח הַנַּעַר אֶת הַנֵּר
וְהִתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל מִסְּבִיבוֹ,
וְהִנֵּה מַה הוּא רוֹאֶה,
שַׂקִּים מְלֵאִים זָהָב
וְכל סְגוּלוֹת מְלָכִים.
.
–
רַק אָז הֵבִין אֶת אָבִיו,
שֶׁהוּא רַחֲמָן אֲמִיתִי,
וְכל מַה שֶׁטָרַח לא טָרַח
אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָתוֹ,
–
וּמִיַּד הֵבִין שֶׁבְּוַדַּאי
הָעֲבָדִים יָנִיחוּ לוֹ
לָצֵאת חוֹפְשִׁי מֵהַמַרְתֵף.
–
וְכֵן עָשָׂה,
יָצָא מֵהַמַּרְתֵּף,
וּכְבָר אֵין שְׁמִירָה,
אֵין עֲבָדִים אַכְזָרִיִים,
אֶלָּא הוּא עָשִׁיר נַעֲלֶה
עַל כּל עֲשִׂירֵי אָרֶץ.
–
וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת
אֵין כָּאן חִידוּשׁ וְלא כְלוּם,
כִּי מִלְכַתְחִילָה כְּבָר הִתְגָלָּה הַדָּבָר,
שֶׁעָשִׁיר גָּדוֹל הָיָה כּל יָמָיו,
אָמְנָם לְפִי הָרֶגֶשׁ
הוּא הָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן,
הַמְּדוּכָּא בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית כּל יָמָיו,
–
וְעַתָּה בְּרֶגַע אֶחָד
הִתְעַשֵּׁר בְּהוֹן עָצוּם,
וְעָלָה מִבּוֹר עָמוֹק
לְמַעֲמָד רָם וְנִישָׂא.
–